מה קורה כשאין צוואה? ירושה על פי דין, ומי יורש מה

רבים מניחים שאם לא יכתבו צוואה, "הכול יסתדר" והרכוש יעבור באופן טבעי למשפחה. זה נכון בחלקו: גם בלי צוואה, החוק קובע מי יורש. אבל הכללים שהחוק קובע לא תמיד תואמים את מה שהייתם רוצים, ולפעמים התוצאה מפתיעה.

במאמר זה נסביר את "הירושה על פי דין", הפרק השני בחוק הירושה, התשכ"ה-1965: מי נחשב יורש, כמה מקבל בן הזוג, מה קורה כשילד נפטר לפני ההורה, ומה מעמדם של ידועים בציבור.

מי היורשים על פי דין

לפי סעיף 10 לחוק, היורשים על פי דין הם מי שהיה בן הזוג של המוריש בעת מותו, וכן "קרובי המוריש": ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם (כלומר האחים והאחיות וילדיהם), והורי הוריו וצאצאיהם.

בין הקרובים יש סדר עדיפויות. סעיף 12 קובע שילדי המוריש קודמים להוריו, וההורים קודמים להורי ההורים. כלומר, כשיש ילדים, ההורים והאחים של המוריש אינם יורשים כלל. לפי סעיף 13, הילדים מחלקים ביניהם בשווה.

כמה מקבל בן הזוג

חלקו של בן הזוג תלוי במי שהשאיר המוריש מלבדו. לפי סעיף 11(א), בן הזוג מקבל תמיד את המיטלטלין של משק הבית המשותף, כולל מכונית, לפי המקובל ולפי הנסיבות. בנוסף, משאר העיזבון:

• אם המוריש השאיר ילדים או צאצאים שלהם, או הורים, בן הזוג מקבל מחצית.

• אם המוריש השאיר רק אחים או צאצאיהם, או הורי הורים, בן הזוג מקבל שני שלישים. ואם בני הזוג היו נשואים שלוש שנים או יותר וגרו יחד בדירה שהיא חלק מהעיזבון, בן הזוג מקבל גם את כל חלקו של המוריש בדירה, ושני שלישים מיתר העיזבון.

• אם המוריש לא השאיר אף אחד מהקרובים האלה, בן הזוג יורש את כל העיזבון (סעיף 11(ב)).

חשוב לדעת: לפי סעיף 11(ג), מה שבן הזוג מקבל מכוח קשר הנישואין, למשל מה שאישה מקבלת לפי כתובה, מנוכה מחלקו בעיזבון. לעומת זאת, זה לא חל על מה שמגיע לבן הזוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, או לפי הסכם ממון.

ילד שנפטר לפני ההורה

מה קורה אם אחד הילדים נפטר לפני המוריש והשאיר ילדים משלו? לפי סעיף 14, הנכדים יורשים במקומו, את החלק שהיה מגיע להורה שלהם, ומחלקים אותו ביניהם בשווה. כך, ענף אחד במשפחה לא נפגע רק משום שההורה בו נפטר קודם.

ילדים מאומצים

לפי סעיף 16, מי שאומץ יורש את המאמץ כאילו היה ילדו, וכך גם צאצאיו. המאומץ גם ממשיך לרשת את קרוביו הביולוגיים. החוק קובע לכל כיוון כללים מפורטים מי יורש את מי, ולכן במשפחה עם אימוץ כדאי לבדוק את המצב הספציפי.

ידועים בציבור

בני זוג שחיים יחד בלי להיות נשואים אינם "בני זוג" לעניין סעיף 10, אבל סעיף 55 לחוק נותן להם הגנה. לפי הסעיף, איש ואישה שחיו חיי משפחה במשק בית משותף, ושניהם אינם נשואים לאדם אחר, רואים את בן הזוג שנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו את מה שהיה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים.

יש לכך שני תנאים חשובים: אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר בעת המוות, ואין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש. ידועים בציבור שרוצים ודאות כדאי שיערכו צוואות, כדי לא להסתמך על הוכחה של חיים משותפים אחרי המוות.

כשאין יורשים בכלל

לפי סעיף 17, כשאין יורש לפי סעיפים 10 עד 16, המדינה יורשת את העיזבון. החוק קובע שהמדינה תשתמש בו למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד, ושהשר רשאי להעניק מנכסי העיזבון, בין היתר, לאדם שהיה מחוסר עזרה וסמך על המוריש לפני מותו.

למה לא להסתמך על ברירת המחדל

הירושה על פי דין היא חלוקה "ממוצעת" שהמחוקק קבע מראש. היא לא יודעת אם אחד הילדים טיפל בכם שנים, אם יש ילד עם צרכים מיוחדים, אם אתם בנישואים שניים עם ילדים משני הצדדים, או אם רציתם שבן הזוג יישאר בדירה. במצבים כאלה צוואה מאפשרת לקבוע חלוקה שמתאימה למשפחה שלכם.

גם כשאין צוואה, היורשים צריכים צו ירושה כדי לממש את הירושה. הבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה, ואם אין התנגדות, הצו ניתן לפי הכללים שתוארו כאן.

בשורה התחתונה

בלי צוואה, החוק מחליט עבורכם: בן הזוג מקבל בדרך כלל מחצית, הילדים מתחלקים בשאר, ונכדים באים במקום הורה שנפטר. מי שהחלוקה הזו מתאימה לו, יכול לסמוך עליה. מי שמצבו המשפחתי מורכב יותר, או שיש לו רצונות ברורים, כדאי שיערוך צוואה.

אם אינכם בטוחים מה יקרה ברכושכם על פי דין, או אם כדאי לכם לערוך צוואה, אפשר לבדוק זאת בפגישת ייעוץ.