השפעה בלתי הוגנת על צוואה: מתי בית המשפט מבטל צוואה, ואיך מגינים עליה מראש

אחת הטענות הנפוצות בהתנגדות לצוואה היא שהמנוח לא כתב אותה מרצונו החופשי, אלא בגלל שמישהו קרוב, בן משפחה, מטפל או שכן, השפיע עליו. הטענה הזו מובנת: כשאדם מגלה שהורה הדיר אותו מהצוואה או העדיף אדם אחר, קשה לקבל שזו הייתה החלטה עצמאית.

אבל בתי המשפט מבחינים היטב בין השפעה רגילה, שהיא חלק טבעי מכל קשר אנושי, לבין השפעה בלתי הוגנת ששוללת את רצונו של המצווה. במאמר זה נסביר מה אומר החוק, אילו מבחנים קבעה הפסיקה, מה צריך להוכיח, ומה אפשר לעשות כבר בשלב עריכת הצוואה כדי לצמצם את הסיכון למחלוקת.

מה אומר חוק הירושה

סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". כלומר, השפעה בלתי הוגנת היא אחת מחמש עילות שבגללן הוראה בצוואה עלולה להתבטל.

החוק עצמו אינו מגדיר מהי "השפעה בלתי הוגנת". את התוכן יצקה הפסיקה, ובתי המשפט מדגישים שהדין אינו עוסק בכל השפעה, אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות, כזו שגרמה לכך שהצוואה לא נעשתה על פי החלטה עצמאית של המצווה.

לצד סעיף 30 עומד סעיף 35 לחוק, שעוסק במצב אחר: הוראת צוואה (פרט לצוואה בעל-פה) המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, וכן הוראה המזכה את בן-הזוג של אחד מאלה, בטלה. זו עילה נפרדת, שאינה דורשת להוכיח השפעה בפועל.

המבחנים של הלכת מרום

פסק הדין המנחה בתחום ניתן בבית המשפט העליון בדיון נוסף בעניין מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813). השופט מצא קבע שם מבחני עזר, שבתי המשפט לענייני משפחה מיישמים עד היום:

1. תלות ועצמאות: האם המצווה היה עצמאי, פיזית ושכלית, או שהיה תלוי בנהנה?

2. תלות וסיוע: אם המצווה נזקק לעזרה, האם הנהנה היה היחיד שסייע לו, או שנעזר גם באחרים?

3. קשרי המצווה עם אחרים: האם המצווה שמר על קשר עם בני משפחה, חברים וקהילה, או שהיה מבודד והנהנה היה הקשר היחיד שלו לעולם?

4. נסיבות עריכת הצוואה: האם הנהנה היה מעורב בעריכה, למשל ביוזמה, בבחירת עורך הדין, בנוכחות בפגישות או במסירת התוכן?

המבחנים נועדו לבחון האם התקיימה תלות ממשית במי שזוכה בצוואה, תלות שבתי המשפט מתארים כ"מקיפה ויסודית", עד כדי שלילת רצונו החופשי של המצווה. מעבר לכך, בית המשפט רשאי להיעזר בשיקולים נוספים, כמו השאלה אם הצוואה מנשלת את היורשים הטבעיים והאם יש לה היגיון בנסיבות חייו של המצווה.

על מי מוטל נטל ההוכחה

נקודת המוצא היא שהצוואה כשרה. מי שטוען להשפעה בלתי הוגנת צריך להוכיח אותה, ובתי המשפט חוזרים ומדגישים שלא די בחשש או בחשד. כך, בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע נקבע, בהסתמך על פסיקת העליון, כי הראיות צריכות להיות משמעותיות, וכי "העלאת סברות וחשדות בעלמא, אין בהן די כדי להביא לבטלותה של הצוואה".

עם זאת, כאשר מבחני הלכת מרום מתקיימים, למשל כשהמצווה היה תלוי לחלוטין בנהנה, מבודד מאחרים, והנהנה היה מעורב בעריכת הצוואה, עשויה לקום חזקה לכאורה של השפעה בלתי הוגנת. במצב כזה עובר הנטל למבקש קיום הצוואה, שצריך לשכנע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.

גיל מבוגר ונישול אינם מספיקים לבדם

טענה שעולה לא פעם היא שבגיל מבוגר אדם חשוף יותר להשפעה, ולכן צוואה שנעשתה בגיל מופלג חשודה מטבעה. בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה טענה כזו בפסק דין משנת 2020. בית המשפט הבהיר שחשש כללי, וחשדות שמקורם בעצם העובדה שיורשים נושלו לטובת אחרים, אינם מספיקים. יש להוכיח שההשפעה קדמה לעריכת הצוואה ושהצוואה הייתה תוצאה שלה.

באותו פסק דין צוין עוד כי הדרך הנכונה היא להציג ראיות לטענה, ולא להעלות חשש כללי ולנסות לבסס אותו תוך כדי ההליך. זה מסר חשוב למי ששוקל להתנגד לצוואה: לפני שמגישים התנגדות, צריך לבחון אילו ראיות קיימות בפועל.

מעורבות של הנהנה: מה נחשב "לקיחת חלק"

בני משפחה רבים חוששים שעצם העובדה שהסיעו את ההורה לעורך הדין או קבעו עבורו פגישה תפסול את הצוואה. הפסיקה מבחינה בין שליחות טכנית לבין מעורבות פעילה בעריכה.

בפסק הדין מבאר שבע סקר בית המשפט את פסיקת העליון בנושא, וציין כי נפסק שגם כאשר הנהנה הזמין את עורך הדין ואף שילם את שכר טרחתו, ואף כשתוכן הצוואה נמסר לעורך הדין על ידי הנהנה, אין בכך כשלעצמו משום נטילת חלק פסול בעריכתה (ע"א 760/86 רוזן נ' שולמן). עוד צוין כי פעולת שליחות עבור המצווה, כמו יצירת קשר עם עורך דין, אינה נכנסת לגדרו של סעיף 35 (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו).

עם זאת, ככל שמעורבותו של הנהנה עמוקה יותר, כך גובר הסיכון שהיא תיבחן גם במסגרת מבחן נסיבות עריכת הצוואה שבהלכת מרום. לכן עדיף מראש לצמצם אותה ככל האפשר.

דוגמה מהפסיקה: צוואה שעמדה במבחן

בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה משנת 2021, ביקשה בת לבטל את צוואת אביה, שהוריש את רכושו לאחיינו. בית המשפט דחה את התביעה. הוא התרשם שהאחיין היה מקור תמיכה קרוב למנוח לאורך שנים, ושהצוואה תאמה צוואה קודמת שהמנוח ערך כשלושים שנה קודם לכן. העקביות הזו לאורך זמן שכנעה את בית המשפט שהצוואה משקפת את רצונו של המנוח, ולא תוצאה של השפעה חיצונית.

אותו פסק דין עסק גם בצוואה שנערכה בפני נוטריון בבית המצווה, והזכיר את תקנות הנוטריונים, לפיהן נוטריון לא יאשר פעולה של מי שמאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, אלא אם הוצגה בפניו תעודה רפואית בנוסח הקבוע, שהוצאה ביום עשיית הפעולה.

מתי כבר אי אפשר לטעון להשפעה

סעיף 31 לחוק הירושה קובע מגבלה חשובה: אם עברה שנה מהיום שבו ההשפעה הבלתי הוגנת חדלה לפעול על המצווה, והיה בידיו לבטל את הצוואה ולא עשה זאת, לא יהיה עוד באותו פגם כדי לבטל את הוראת הצוואה. הרעיון פשוט: אם המצווה היה חופשי לשנות את צוואתו במשך שנה ובחר שלא לעשות זאת, יש בכך אינדיקציה שהיא משקפת את רצונו.

איך מגינים על הצוואה מראש

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם טענת השפעה בלתי הוגנת היא למנוע אותה כבר בשלב העריכה. כמה צעדים מעשיים:

• פגישה ביוזמת המצווה, ובלי נוכחות הנהנים בחדר בזמן השיחה עם עורך הדין ובזמן החתימה.

• עורך דין שאינו מקורב לנהנים, שמתעד את רצונו של המצווה ואת הסיבות להחלטותיו.

• כשיש שאלה לגבי מצבו הבריאותי או הקוגניטיבי של המצווה, חוות דעת רפואית סמוכה למועד החתימה.

• הסבר בצוואה עצמה להחלטות חריגות, כמו הדרה של אחד הילדים או חלוקה לא שווה.

• עדים שאינם נהנים מהצוואה ואינם בני הזוג של נהנים, בהתאם לסעיף 35.

צעדים אלה אינם מבטיחים שלא תוגש התנגדות, אבל הם מקשים מאוד להוכיח שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה.

בשורה התחתונה

החוק מגן על הזכות של כל אדם להחליט מה ייעשה ברכושו, גם כשההחלטה מאכזבת חלק מבני המשפחה. כדי לבטל צוואה בטענת השפעה בלתי הוגנת, צריך להוכיח תלות עמוקה שפגעה ברצונו החופשי של המצווה, ולא רק חשד. ומצד שני, מי שעורך צוואה ורוצה שהיא תכובד, יכול לעשות הרבה כבר היום כדי שהיא תעמוד במבחן.

אם אתם עורכים צוואה, או שוקלים להתנגד לצוואה של קרוב משפחה, כדאי להתייעץ מוקדם, לפני שנקבעות עובדות שקשה לשנות.